פסק-דין בתיק ת"א 48855-01-11

1.         הנתבעת 1 (להלן: " הנתבעת" או " החברה") היא חברה שבמועדים הרלבנטיים לתביעה עסקה בניהול תיקי השקעות ברישיון מטעם הרשות לניירות ערך. הנתבע 2 (להלן: " הנתבע" או " אסא") היה מנהל החברה ובעל המניות היחיד בה (החברה ואסא יכונו להלן יחד: " הנתבעים"). התובעים הפקידו כספים אצל הנתבעים על-מנת שהחברה באמצעות הנתבע תנהל כספים אלה כמנהלת תיקים. הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם ביום 30.6.08 (נספח ג' לתצהיר התובע, שיכונה להלן: " ההסכם") שכותרתו "הסכם התקשרות בין מנהל תיקים ללקוח".

במועד ההתקשרות התייחס ההסכם לחשבון 215428 בבנק הפועלים (להלן: " החשבון הראשון"). ביום 28.9.08 הועבר לניהול הנתבעים ניהול הכספים בחשבון נוסף - חשבון ני"ע 36284/18 בבנק לאומי (להלן: " החשבון השני") ובהמשך ביום 31.5.09 הועבר לניהולם גם חשבון 186495 בבנק הפועלים (להלן: " החשבון השלישי").

2.         נספחי ההסכם נועדו לאפשר ללקוח לקבוע את צרכיו, ולהנחות את מנהל תיק ההשקעות ביחס למדיניות ההשקעה המבוקשת על ידיו. כך, בנספח א' להסכם - "צורכי הלקוח והנחיותיו", ציינו התובעים בין היתר כי הם מבקשים להשקיע בתיק שעשוי לעלות בשיעור של עד 21% ולרדת בשיעור של עד 7%. בנספח ב' להסכם - "מדיניות ההשקעה והרשאות מיוחדות". נקבע בס' 3.1 לו כך:

" מוסכם בזאת בין הצדדים כי מנהל התיקים יפעל בביצוע עסקאות בניירות ערך ובנכסים פיננסים בתיק ההשקעות בהתאם להנחיות כדלקמן לגבי סוגי ניירות הערך והנכסים הפיננסים ושיעור כל סוג ביחס לשווי תיק ההשקעות".

בטבלה שמופיעה בשולי הסעיף, צוין כי התובעים מבקשים השקעה במניות וכתבי אופציה בשיעור של עד 50%, וכי הם אינם מאשרים למנהל התיקים להשקיע עבורם ב"נגזרים".

3.         ביום 22.6.10 הפסיקו התובעים את ההרשאה שניתנה לנתבעים מכוח ההסכם לנהל את תיק ההשקעות שלהם. מיום 22.6.10 ועד יום 30.7.10, מימשו התובעים לטענתם את אותן השקעות שהיו מסוכנות, והפכו את התיק לתיק "שקול, סביר וסולידי" (ר' ס' 40 לתצהיר העדות הראשית של התובע). אין מחלוקת בין הצדדים כי ההשקעות בתיק ההשקעות של התובעים לא נשאו פירות, וכי שווי התיק הצטמצם משווי של 2.9 מיליון ש"ח לשווי של 1.57 מיליון ש"ח.

4.         התביעה דנן הוגשה הן נגד הנתבעים והן נגד הנתבעות 3-4 (להלן: " חברות הביטוח") שביטחו את החברה  בפוליסת אחריות מקצועית.

באשר לנתבעים, טענו התובעים כי הם ניהלו את תיק ההשקעות של התובעים ברשלנות, תוך הפרת ההסכם ביניהם והפרת הדין, באופן שגרם להם נזק - שהנתבעים צריכים לפצות אותם בגינו.

באשר לחברות הביטוח, נטען כי הן ביטחו את החברה במועדים הרלבנטיים, וכי הנזק נושא התביעה מבוטח במסגרת ביטוח האחריות המקצועי של הנתבעים. פוליסת הביטוח של הנתבעת 3 (להלן: " מנורה") חלה בתקופה שבין 31.7.08 עד 30.7.09 (תקופת הביטוח) כאשר "תקופת הגילוי" הוגדרה בה בין 31.7.09 עד 30.7.10. פוליסת הביטוח של הנתבעת 4 (להלן: " הפניקס") חלה בתקופה בין 31.7.09 עד 30.7.10, כאשר "תקופת הגילוי" בה הוגדרה בה מיום 30.7.10 עד יום 30.7.11.  לטענת התובעים, מכוח הפוליסות הללו, על חברות הביטוח לפצות את התובעים בגין הנזק שהנתבעים  גרמו להם.

להלן יפורטו טענות הצדדים הן בתביעה נגד הנתבעים, והן בתביעה נגד חברות הביטוח. 

התביעה נגד הנתבעים

טענות הצדדים

5.         התובעים טענו בסיכומים מטעמם, כי הנתבעים התרשלו בניהול תיק ההשקעות שלהם, כי הם הפרו התחייבויות חוזיות שהם חבו להם, וכן הפרו חובות חקוקות.

לטענת התובעים, רשלנותם של הנתבעים באה לידי ביטוי בין היתר בביצוע השקעות בעלות תנודתיות גבוהה בהיקפים חריגים; ביישום שגוי של אסטרטגיות גידור סיכונים; בהצמדה למטבעות זרים; בהשקעות בעלות מכפילי סיכונים גבוהים; בחוסר ידע ביחס לטיב ההשקעות; בהימורים אגרסיביים; בחריגה בוטה מהוראות התובעים ביחס לאופן ההשקעה; ובדיווח לקוי לתובעים.

6.         התובעים הדגישו כי הם הנחו את הנתבעים בהסכם ביחס לאופן ההשקעה המבוקש על ידיהם, כך שהם בחרו בתיק השקעות שהירידה המרבית בו היא עד 7% עם עליות מתונות, ולא בחלופות בעלות סיכויים וסיכונים גבוהים יותר. התובעים אף הסמיכו את הנתבעים בהסכם להשקיע עבורם במניות וכתבי אופציה בשיעור של עד 50%, ואסרו על השקעה ב"נגזרים". הנתבעים הפרו את ההסכם, לא פעלו בהתאם להנחיות הללו של התובעים וחרגו מהן.

התובעים טענו כי אסא אחראי כלפיהם באחריות אישית, לאור הוראת ס' 21 לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ"ה - 1995 (להלן: " חוק הייעוץ").

7.         לטענת התובעים, לצורך חישוב הנזק שגרמו להם הנתבעים, יש להשוות את שווי התיק שלהם בפועל, לשוויו לו הוא היה מתנהל כתיק סולידי. התובעים הסתמכו על חוות דעת של מומחה מטעמם באשר להיקף הנזק. המומחה סקר נתונים השוואתיים שנמדדו לאורך תקופה ממושכת. נתונים אלה צריכים - כך טוענים התובעים - לשמש בסיס לבחינת הנזק שנגרם כתוצאה ממחדלי הנתבעים, משום שהמומחה ניטרל מחישוב הנזק הפסדים שניתן לייחסם למשבר העולמי בשוק ההון ולא לרשלנות הנתבעים. המומחה ערך השוואה למדדים שונים, סקר מספר חלופות רלבנטיות, כאשר בכל אחת מהן הושגו במדדי המניות תשואות חיוביות ברמות שונות.

עוד נטען כי ההיתר שניתן לנתבעים להשקיע עד 50% מההשקעה במניות, אין פירושו כי הנתבעים היו חייבים להגיע לגבול זה - אלא היה על הנתבעים לפעול באופן המיטבי עבור התובעים בהתאם למכלול הנסיבות. התובעים הוסיפו וטענו בסיכומי התשובה שהגישו, כי  לאור ריבוי המחדלים של הנתבעים, לא ניתן לטעון כי המסגרת המרבית של השקעה במניות (עד 50%) מקנה להם חסינות לכל מחדל שנעשה בתוך המסגרת הזאת. על כל פנים, כך נטען, בנסיבות המקרה, אם יש ספק - הוא צריך לפעול לרעת המעוולים - הנתבעים, ולא לרעת הנפגעים - התובעים.

8.         מנגד, טענו הנתבעים כי התובעים בחנו את ביצועי הנתבעת בתיק ההשקעות בדיעבד, וכי גישה זו אינה סבירה. לגישתם, את סבירות ההחלטות של הנתבעים היה מקום לבחון רק לאור המידע שהיה זמין להם בזמן אמיתי של קבלת ההחלטה. לטענת הנתבעים, חלק מטענות התובעים ביחס לאופן ההשקעות בתיק הן חסרות בסיס. יחד עם זאת, הנתבעים מודים בכך שאסא טעה בכך שבצע עבור התובעים במהלך הרבעון האחרון של שנת 2008 השקעה בתעודות סל ממנופות. לאחר שהשקעה זו גרמה הפסדים בתיק ההשקעות של התובעים ובתיקים של לקוחות נוספים של הנתבעת, ניסה אסא בתקופה שלאחר מכן, באופן נואש ובלתי שקול, להשיב את ההפסדים שנגרמו, הפסדים שהוא נמנע מלדווח אודותיהם ללקוחותיו.